שיטות בנייה רוויה בישראל

בנייה רוויה

עקב המחסור בקרקעות ומחירי הדיור הגבוהים פתרון הבנייה הרוויה הוא פתרון מתבקש, ולכן אנו עדים לבנייה רוויה רבה כמעט בכל מדינה מפותחת.
היתרונות בבניה זו הם רבים: חסכון בקרקעות ובתשתיות עירוניות, חסכון בזמן הבנייה, חסכון בעלויות הבנייה עקב שימוש בתשתיות משותפות לכלל הדיירים (ביוב, מערכות חשמל, מעטפת המבנה וכו').

אך עם זאת גם החסרונות בולטים לעין מיד, בעיות בידוד אקוסטי, תלות בשכנים ובמצב רוחם על כל שינוי במבנה, ועוד.
שיטות הבנייה הרוויה לא השתנו הרבה מאז קום המדינה, ורובה עודנה הבנייה הקונבנציונאלית על שלל חסרונותיה ויתרונותיה, עם כי רמת הבנייה עלתה לכל הדעות ונכנסו תקנים מחמירים יותר בנוגע לגמר המבנה, מערכות המים והביוב, בידוד אקוסטי (כאן בד"כ הקבלנים אינם עומדים בתקנים) מערכות כיבוי אש, פינוי עשן, כמות החניות ועוד.

בתחום הבנייה עקב התחרות הרבה בשוק הקבלנים חייבים לייעל את שיטות העבודה ע"מ להישאר רווחיים ולהצליח להתמודד בשוק הקשוח. ע"מ לייעל את תהליך הבנייה פותחו מספר שיטות לייעול התהליך, חברת אשטרום ואחרות החלו לייצר אלמנטים טרומיים במפעל ולהרכיבם באתר (יציקות בטון), למעשה רוב הבנייה נעשתה במפעל ובאתר בוצעה הרכבת המבנה, או לחלופין חברת הבת שלה אשקובית ייצרה מבנים קטנים שלמים. כמו כן נפוץ מאד השימוש באלמנטים טרומיים גם בבניה רגילה כגון גרמי מדרגות, כניסות לבניינים וכו'. החסרונות בשיטה זו הם:
א. עלות הובלה יקרה.
ב. בעיות איטום בין האלמנטים.
ג. בידוד טרמי נמוך.
ד. בתים לא מודלאריים אשר אינם ניתנים להתאמה כאשר הצרכים משתנים.

היתרון המרכזי בשיטה זו הוא מהירות הבנייה ורמת הדיוק במבנה.

בנוסף התפתחה בארץ שיטה נוספת, שיטת בראנוביץ שמה על שם ממציאה מוטי בראנוביץ' אשר המציא אותה כאן בישראל ויצק את הקיר הראשון בשיטה זו בשנת 1982. מאז הפכה השיטה לפופולארית מאד ורוב מגדלי המגורים נבנים בשיטה זו.
השיטה התפתחה עקב הצורך לטפל בחיפוי החיצוני של המבנה, ולמצוא שיטה מהירה, זולה ובטיחותית לבצע חיפוי אבן. השיטה הינה שיטה "מתועשת למחצה" ולמעשה כל אתר בנייה מכיל בתוכו מפעל קטן אשר מספק את צרכיו לבניה. בשיטה זו מייצרים תבניות מדוייקות לכל קיר ואלמנט חיצוני במבנה, הפועלים באתר מסדרים את האבנים על התבנית בעמידה, מלבישים רשת ברזל ובעזרת קוצים מפלדת על-חלד אשר מחוברים לכל אבן מחברים את האבנים לרשת לאבטחה. ביצוע איטום, הרכבת התבנית החיצונית, השלמת ברזל והרכבת תבנית נגדית בתוך המבנה. לאחר מכן יוצקים הכל יחד. ולמעשה מתקבל קיר שבו אבן החיפוי יצוקה יחד איתו, כמו כן השיטה בטיחותית מאד מכיוון שאין צורך בהקמת פיגומים מסביב למבנה. לאחר הפירוק נבנה קיר בלוק לבידוד בצמוד אליו או כל שיטת בידוד אחרת מכיוון שהקיר החיצוני אינו מבודד חום או קור.

החסרונות הבולטים בשיטה –
א. איטום – בזמן הנפת התבניות לעתים האבנים זזות ממקומן מעט והאיטום נפגע. כמו כן קשה מאד לבצע איטום איכותי בשיטה זו טרם היציקה ולכן הסיכוי לליקוי איטום וחדירת רטיבות בשיטה זו הוא גבוהה וקורה לעתים קרובות.
ב. בידוד נמוך – השיטה עצמה אינה מבודדת חום וקור וחובה להוסיף בידוד במעטפת המבנה, בדירות רבות בארץ מורגשת בעיית הבידוד הטרמי.
ג. במבנים רבים אנו עדים לביצוע לא אסטטי של חיפוי בשיטה זו.
כמו כן שיטה נפוצה מאד לבניית שלדי בניינים קטנים יותר מבוססת על הבנייה הרגילה, בניית שלד בטון הנושא את המשקלים של המבנה וסגירת קירות בלוק אשר תורמים לבידוד המבנה. בשיטה זו נכונים כל היתרונות והחסרונות של הבנייה הקונבנציונאלית כפי שניתן לקרוא כאן.